מסע לאוזבקיסטן - רקע היסטורי וגיאוגרפי

מסע לאוזבקיסטן
רקע היסטורי וגיאוגרפי

 

זכינו להימנות על קבוצה מיוחדת שיצאה לתור ולטייל באחד ממסלולי הטיולים המרתקים והמיוחדים באזור הררי ומדברי בליבה של דרך המשי, אל אוזבקיסטן.

בעקבות מסעותיהם של כובשי ארצות אמירים ואימפראטורים כאלכסנדר הגדול וג'ינגס חאן, טימור ליין (טימור לנג הצולע) הגענו לאוזבקיסטן השוכנת על דרך המשי ההיסטורית שבמרכז אסיה – ציר המסחר מסין לאירופה. פגשנו שם את העם האוזבקי, האנשים בעלי הלב החם והחיוך הרחב שחושף שיני זהב, אומה שלמעלה מ-28 מליון תושבים שהם פסיפס של עמים: פרסים, ערבים, מונגולים, מוסלמים ורוסים. שאומרים אוזבקיסטן בנשימה אחת יודעים כי אביה של האומה האוזבקית הוא המצביא, השליט, והכובש המונגולי האכזר טימור ליין שבירתו היא העיר סמרקנד וזאת נכון למאה ה-15. מאז במשך כ-400 שנה לאחר התפוררות השלטון האוזבקי ופירוק האימפריה העצומה שהקים טימור ליין במרכז אסיה נחלק האזור לנסיכויות בשלטון צאצאיו, או אז נכבש האזור בידי שבטי אוזבקים שהקימו את אמירויות בוכרה, חיווה, וקוקנד. במאה ה-19 כבשו הרוסים את אמירות בוכרה וכל ערי אוזבקיסטן: טשקנט, סמרקנד, בוכרה, חיווה ואוזבקיסטן נשלטה ביד רמה תחת השלטון הסובייטי. עם פרוק ברית המועצות הפכה אוזבקיסטן למדינה עצמאית ומשנת 1991 היא נשלטת ע"י אסלם קרימוב – הנשיא שמוזכר כקומוניסט לשעבר.

אוזבקיסטן המחולקת ל-15 מחוזות על עריה, כפריה, תושביה היא בשבילנו משהו שאולי שייך לעולם שעבר ואיננו. העם ברובו עממי המסתפק במועט (30 $ עד 200$ משכורת חודשית) למרות משאבי טבע טבעיים של גז, נפט, זהב, כסף, נחושת, אורניום ועוד.

מדינה עם עבר בחלקו מפואר מונומנטים שנבנו לפני 300, 400, 1000 שנה בערים כמו סמרקנד טשקנט בוכרה והעיר חיווה שהינה מוזיאון בן למעלה מ-1000 שנה. רוב תושבי אוזבקיסטן הינם מוסלמים אך השלטון הינו חילוני. יצויין שארגון אונסקו העולמי הכריז על ערי, סמרקנד, בוכרה וחיווה כאתרי מורשת עולמיים וזאת בשל הכמות העצומה של המסגדים העתיקים והמפוארים והארמונות המרוכזים בהן.

נחזור לקבוצה שלנו המגיעה ונוחתת לקראת בוקר בשדה התעופה הבינלאומי בעיר טשקנט (טשקנט העיר הרביעית בגודלה בברית המועצות לשעבר). לאחר כשעה יוצאים אנו מבית הנתיבות אל האוטובוס הממתין לנו בפאתי השדה, הבוקר מפציע ואנו חוזים במראה מיוחד קבוצת נשים אוזבקיות עם חיוך רחב ושיני זהב עוסקות בניקיון רחבת חוץ נמל התעופה כל אחת מהנשים (גילאי 70, 80) בידה האחת מטאטא קש וביד השנייה משהו כמו יעה הן אוספות את עלי השלכת מראה זה הופך למחזה טבעי במשך כל תשעת ימי שהותנו באוזבקיסטן. על עבודה זו הן משתכרות כ-30 $ לחודש.
נסיעה קצרה ברחובותיה הרחבים של טשקנט מנמל התעופה לכיוון בית המלון שבמרכז העיר. אומנם אנו במדינה של פעם!!! אבל בית המלון שלנו בן 8 קומות 5 כוכבים, חדרים גדולים מרווחים מבריקים ויפים. נציין שכאן למדנו שאצל הסובייטים לשעבר הכל בגדול גם החדרים שלנו במלון, מיטות ענקיות שולחנות גדולים תענוג.

 

מנוחה ארוחת בוקר והתארגנות לטיול המיוחל.

קבוצה קטנה, המדריך שלנו חבדניק, בוכרי, העונה לשם בנימין ניאזוב, אנחנו קצת בחששות מה יהיה. נראה ככוללניק, זקן שחור מעט מלבין עוטר את פניו.

הקבוצה הומוגנית רובה בני העדה הבוכרית, חלקם פשוט באו לטיול שורשים, עלו לישראל ב-35-40 שנה האחרונות, חלק מהקבוצה מאחינו האשכנזים, יש לנו גם מרוקאים, תימנים... חלקנו דתיים, חלק מסורתיים וחלק חילוניים.

אנו מסיירים בעיר טשקנט הבירה ונציין שעיר זו חוותה אסון טבע קשה, רעידת אדמה ב-1966 החריבה את העיר כמעט עד היסוד. כשאנו מגיעים לכיכר אמיר טימור עם מצבה גדולה אנו שומעים ממדרכנו בנימין כי רעידת האדמה גבתה אסונות רבים שעד היום כמות הנספים אינה ידועה גם למדנו ממדריכנו שהעיר החדשה נבנתה כעיר מערבית. משם ממשיכים אנו בטיולנו ופוקדים כיכר גדולה – כיכר העצמאות עם אנדרטה לזכר הנופלים מאוזבקיסטן במלחת העולם השנייה, 1.5 מליון נופלים שחלק די גדול מהם, אומר לנו בנימין המדריך, נפלו מאחר ולא הבינו את הפקודות עקב אי ידיעת השפה הרוסית. במרכז אנדרטת הנופלים להבת "אש תמיד" כשממול פסל ענק של אישה אוזבקית בעלת פנים בוכיות עצובות, בנימין המדריך מסביר ומתרגש – היא בוכה על אובדן 1.5 מליון בניה במלחמה. מסביבי לכיכר חומות מעוטרות בשמות הנופלים במלחמה (כיכרות כאלה פגשנו גם בערים אחרות כשבכל אחת מהן מפורטים שמות כל נופלי האזור במלחמה). לאחר מנוחה קלה ממשיכים אנו לעבר בנין הפרלמנט החדש וארמון הנשיא, בהמשך הסיור מגיעים אנו לבנין יפה ומיוחד ומקבלים אזהרה ממדריכנו: "אסור לצלם בפקודה כי הבניין הוא בנין ה-ק.ג.ב.". לא רחוק משם נגלה לעיננו מבנה יפהפה, פה מאזינים אנו מרותקים למדרכנו בנימין המספר שזהו בניין התיאטרון של טשקנט שנבנה ע"י השבויים היפנים שנשבו במלחמת העולם השנייה. עוד שעה חולפת והנה אנו בפתחו של מה שנקרא בניין המדרסה של חרשי העץ, מבנה בנוי כגלריות עם חצר פנימית המחולקת לתאים כאשר כל תא (חנות קטנה) משמש כחדר עבודה לאומנים העוסקים בגילוף עץ, ציור וכיור. את יומנו זה מסיימים אנו בסיור ונסיעה ברכבת התחתית של טשקנט שלדברי מדרכנו בנימין היא מהיפות בעולם. ואכן הצדק עמו. תחנות הרכבת התחתית מוקדשות כל תחנה לנושא, תחנה ראשונה בה ירדנו הוקדשה לנושא האסטרונאוטים הרוסים שטסו לחלל ואכן קירות התחנה עוטרו בתמונות האסטרונאוטים הרוסים.

יפה היה להיכנס לקרון הרכבת כאשר הכרוז מודיע בכל תחנה לבני הדור הצעיר לקיים את מצוות "ומפני שיבה תקום"... בנימין המדריך שהתגלה כבקיא גם במנהגי הדור הצעיר ברכבת ואכן חווינו עם כניסתנו לקרון כיצד קמו ממקומם בני הנוער.

בדרכנו באוטובוס בסיום היום הראשון חלפנו על לא מעט כיכרות ענקיות שבמרכזן אנדרטה של טימור על הסוס.
שבנו למלון לארוחת ערב – חדר אוכל מיוחד לנו הקבוצה, לכבודנו שחטו שני כבשים (ולאורך כל ימי שהותנו באוזבקיסטן נהנינו מבשרם). אנו נהנים משפע מטעמי המטבח הבוכרי: אושפלוב, באחש, דושפרה, אושסבו בשבת, מאנטו, גושגיג'ה, ביצ'אק וברור בשר וכבד כבש על האש, שלא לדבר על הלחם הבוכרי הסלטים בשפע, פירות העונה והעיקר הרבה מלון ואבטיח. הפתעה בארוחת הערב איתנו בסעודה שגריר ישראל באוזבקיסטן. אנחנו כבר מתחילים להבין שמדרכנו בנימין ניאזוב קורץ מחומר מיוחד הוא לא רק מדריך...

יום שני לטיול נסיעה מטשקנט לסמרקנד
לאחר תפילת שחרית וארוחת בוקר במלון העמסת מזוודות על האוטובוס אנו בדרכינו לסמרקנד, אבל לא שבענו עדיין מיופייה של טשקנט על כן יוצאים אנו לסיור בחיפוש אחר הנקודה היהודית ביקור מיוחד בבית הכנסת הבוכרי של טשקנט ששופץ והורחב לאחרונה מתרומתו של נדיב בוכרי מארצות הברית.
שמחנו על ההזדמנות שניתנה לנו לסייר בשוק הגדול המקורה, קשה לתאר במילים מה זה באזר אוזבקי: דוכנים עם שפע של סחורה מגבינות, ירקות, פירות, בשר, דגים, עופות, תבלינים, פיצוחים, מיני סוגי פירות יבשים, מוצרי מאפה, קטע מיוחד בו התייצבו נשים אוזבקיות בלבוש בוכרי והן כ-6 נשים וכל אחת מהן חותכת במהירות שיא את הגזר המיוחד לאושפלו (בטוח שדבר כזה לא רואים בשוק אחר?). ועוד בשוק: בעלי מלאכה שמייצרים כלי מטבח, נפחים, רתחים, תופרות, יצרני כלי נגינה, חייטים לג'ומות, כובעים בוכריים למיניהם בעשרות סגנונות וצבעים.
אנו ממשיכים בנסיעה לכיוון סמרקנד העיר הציורית עיר של כיפות ומינרטים מצופים קרמיקה בגווני טורקיז, אנו מגיעים למוזיאון גורי אמיר (GUR EMIR) שבו קבורים טימורלנג וממשיכי דרכו מתקופת שלטונם במאה ה-15, חזינו בכיכר הרגיסטאן מספר לא קטן של מדרסות: מדרסת אולג-בק, מדרסת האריות ומדרסת הזהב. ביקור מיוחד בארמון אברהם קלנטרוב שנבנה בתחילת המאה ה-20 והולאם על ידי השלטון הסובייטי בארמון משולבים עיטורים אוזבקיים מסורתיים לצד אירופאים.
אנו מסיימים את היום המיוחד במלון בסמרקנד עקב האירועים הופכת הקבוצה למשפחה גדולה.

יום השלישי לטיול – סמרקנד
בני המשפחה עולים לאוטובוס בבוקר מאחר וזהו יום שישי שהינו קצר,שבת נכנסת כמו בארץ בסביבות שעה 5 אחה''צ ואנחנו בדרכנו לעוד מסע של אלף לילה ולילה.
מתחילים את היום בנקרופוליס-שאה זינדה (SHAQKNI ZINDA) השאחר החי שהקרמיקה שלו מעוררת עניין בעולם כולו, הפתעה בסמרקנד מצפה כוכבים שבנה המלך האסטרונום אולוג-בק שהוא נכדו של טימורלנג לפני למעלה מ-500 שנה.
מפגש עם הנקודה היהודית של העיר סמרקנד – בית הקברות בן 200 שנה קבורים בו למעלה מ-10,000 יהודים בוכרים, בתוך בית הקברות חלקה מיוחדת לנופלים במלחמות העולם. כאשר אתה עובר בין הקברים חלקם מעוטרים בשמות חלק אחר בתמונות על השיש וחלקה גדולה של קברים מכוסים שיש ללא כל שמות עליהם,כאן נכנס מדריכנו בנימין ומסביר: "זאת החלקה האשכנזית שחלק מבני משפחות המתים חיו בעוני שלא אפשר להם לשלם עבור שמות על המצבות..."
בסיפור מרגש מספר בנימין שלפני מספר שנים הגיע במיוחד עם בן משפחה מהארץ שרצה לאתר את קבר אביו שלא היה מסומן, למרבה הצער לא הצליחו לאתר את הקבר, מספר בנימין ניאזוב: "בן המשפחה לקח אבן זרק לאוויר ובמקום בו נחתה האבן אמר הבן קדיש לעילוי נשמת אביו..."
יצוין שבבית הקברות היהודי מסמרקנד סיירו חלק מבני הקבוצה-המשפחה כדי לאתר את בניי משפחותיהם שקבורים בו, עוד צוין שבית הקברות הבוכרי הוקם בכספו של המיליונר הבוכרי משה קלנטרוב.
אמנם יום שישי שהינו יום קצר אך אנו ממשיכים בסיור ושמים פעמינו למקום מיוחד המיוחס לקברו של דניאל הנביא (DANIEL) שם שמענו ממדרכנו בנימין ניאזוב שעל פי אמונת השליטים בתקופת העבר הובאה למקום ידו של הנביא דניאל שנקברה תחת מעטה בטון ארוך מעוטר אף הוא באבני פסיפס והפך למקום קדוש עבור תושביי המקום, האגדה מספרת שאורך הקבר בהתייחס לגודל היד הוא ללא כל פרופורציה וזאת בשל העובדה כי מאמינים הם שכל עשר שנים צומחת היד הקבורה בכמה ס''מ.
נקודה נוספת חשובה נוספת: בית הכנסת בשכונה היהודית "מחלה" בית כנסת שנבנה בערך לפני 120 שנה, בחצר הפנימית תמונות של רבני ונכבדי העדה הבוכרית דאז ביניהם תמונתו של מולה אהרוני (סבו של השף הקולינר ישראל אהרוני) עליו מסופר בשל היותו סוחר גדול נתפס על ידי השלטון הקומוניסטי, נשפט והוגלה לסיביר אך הוא בשלו המשיך לעסוק במסחר גם מסיביר הקרה והרחוקה וכמו כל אלה שהוגלו שוחרר מגלותו עם מותו של השליט סטאלין.
עוד אני נובר בתמונות שחור לבן בחצר בית הכנסת ומוצא תמונה שצולמה כנראה לפני כ-120 שנה בתמונה יושבים נכבדיי העדה הבוכרית והבולט שבהם מלא ציון אשרוב שהוא סבו של השחק והבמאי מישא אשרוב.
מאחר ובני הקבוצה-המשפחה חלקם נולדו כאן בסמרקנד כולל גם מדרכנו בנימין ניאזוב כל אחד מהם מתאר היכן ישב אביו או סבו פה בבית הכנסת. לשאלתי ואתם כילדים היכן ישבתם? נתקבלה תשובה נחרצת בבית הכנסת לא היו ילדים עקב איסור חמור של השלטון הסובייטי (אבל חלקם מהילדים כמו בנימין ניאזוב מספרים כי היו מתגנבים מהחלונות לבית הכנסת אבל כל התפילה הסתתרו מתחת לשולחנות המתפללים כי השלטון הסובייטי שלל את הדתות כולן עקב היותו אתיאיסט על כן הקפיד השלטון לנתק לחלוטין את הילדים הווי דור ההמשך מהדת). מבית הכנסת אנו עדיין באווירה יהודית מסתובבים במחלה השכונה היהודית כיום בודדות המשפחות היהודיות שגרות כאן,גבאי בית הכנסת גר בשכונה. 5 דקות הליכה מבית הכנסת וכל הקבוצה המשפחתית עומדת מול בית גדול וחצר רחבה ומאזינה בקשב רב להסבר מפתיע מיוחד ומרגש של בנימין המדריך: "כאן נולדתי, כאן גדלתי, כאן היה ביתי..." הוא מספר בהתרגשות רבה.

את יום השישי הקצר אנו מסיימים במראה של שרידיי מסגד ביבי חאנום (BIBI HANUM) שהיה המסגד הגדול ביותר במרכז אסיה.מספר לנו מדריכנו בנימין: "מסגד ענק זה בנתה אשתו של טימורלנג כהפתעה לבעלה אשר יצא לקרבות כיבושים של ארצות במשך 4 שנים ולקראת שובו רצתה להעניק לו מסגד זה במתנה, לצורך בניית המסגד שכרה אדריכל שיתכננן את המסגד וסיכמה איתו שעד שובו של בעלה המסגד יהיה בנוי בשיא תפארתו ואכן העבודה החלה והתקדמה, מספר חודשים לפני תום העבודה ראתה ביבי חאנום שהעבודה לא מתקדמת לשאלה מה קרה ולמה עבודת הבניה לא מתקדמת? אמר לה האדריכל כי הוא התאהב בה וחושק בה לאישה. בתחבולות שונות ומשונות גרמה האישה להמשך הבנייה שאכן הסתיימה לקראת חזרתו של המצביא לעירו. כאשר הגיע טימורלנג וראה בהתפעלות את המסגד הגדול והמרשים ושמח על ההפתעה שהכינה לו אשתו אשר גם סיפרה לו על מעללי האדריכל לא המתין טימורלנג אלא דאג להעלות את האדריכל לראש המסגד ולזורקו למטה אל מותו."
ערב שבת בסמרקנד
הקבוצה מוכנה לשבת. הדלקת נרות, תפילה, מזמורי שבת במלון וכניסה לארוחה חגיגית של ערב שבת. שולחנות ערוכים בטוב טעם, כלים נאים, יין, לחם בוכרי, אווירה מיוחדת של שבת.
קידוש בנוסח בוכרי אותנטי מפיו של הרב יוסף לויוף אחד מחברי הקבוצה.
שירי ופיוטי שבת, דברי תורה על השולחן...
ועל הכל מנצח, דואג, מגיש ו... מדריכינו בנימין ניאזוף שהפך להיות אבא ואמא של כל בני הקבוצה - המשפחה.
מספר הוא לנו שהיום הוא עשה עסקת מקרקעין גדולה מאוד כדי להמחיש הוא מזמין את בעל המלון אלינו לאולם האוכל ומספר שהיום הוא בנימין ניאזוף קנה את המלון כולו וזאת כדי שיוכל לקיים את מצוות עירוב חצרות כדי שאנו בני המשפחה נוכל לטלטל בשבת מהמלון לחצר וחזרה מבלי להיכשל חלילה. והוא מסביר לנו את הפעולה כמו שמסביר אב המשפחה לילדיו. זהו בנימין.
גמרנו לאכול, הולכים לישון?? לא! שעת ערב מאוחרת, יוצאים כולם לסיור לילה ברחובה של העיר סמרקנד.
יצוין שרחובותיה המרכזיים של סמרקנד הינם גדולים, ארוכים ורחבים.
חזית הבתים ברחובות כולם נבנו ב 5-10 השנים האחרונות כאשר הבניה הינה בסגנון אירופאי חדשני וכל ההולך ברחובות אלה נהנה מהבתים היפים אך עם עוד מבט ניתן לראות שהבתים הפנימיים יותר של הרחובות ישנים וחלקם גם מטים לנפול.
לאחר סיור של כשעתיים חוזרים אנו למלון לשינה וחלומות טובים.

יום שבת- יום רביעי לטיול
השכמה טבעית לקראת השעה 8:00 בבוקר, קפה לפני התפילה- תפילת שחרית, קריאה בספר תורה, מוסף, ערבוב נוסחים כי בקבוצה המשפחתית בוכרים, אשכנזים, מרוקאים ותימנים. המחשת מיזוג הגלויות ושמירת הנוסח כאשר הקורא בתורה חברינו שרעבי קורא לכל אחד ואחד משבעת העולים לפי הנוסח האישי של העדה אותה הוא מייצג.
השעה 11:00 לפני הצהריים, ואנו מוזמנים כבני מלכים לארוחת שבת שעליה מנצח מי אם לא כאברהם אבינו- אבי המשפחה-הקבוצה בנימין ניאזוף.
תיאור השולחן ומעדני השבת כללו כמובן ביצים חומות, אוש-סבו (חמין בוכרי), סלטים, בשרים ומיני מטעמים. שתייה של וודקה ומשקאות קלים, שלא נדבר אבטיחים ומלונים. אווירה של שירי ופיוטי שבת, דברי תורה, ברכת המזון.
שעת צהריים ואנו בדרכינו לתפילת מנחה בבית הכנסת החדש בעיר סמרקנד, מהלך הליכה של כ-45 דקות מהמלון. מזג אוויר נפלא, לא חם ולא קר, יבש, אין זיעה, ממש תענוג!
לאחר תפילת מנחה הליכה לכיוון המלון לסעודה שלישית, תפילת ערבית והבדלה.
שבת אמנם נסתיימה אך פעילות התרבות של הקבוצה לא.
ואכן- הפתעה! אוטובוס מגיע במוצ"ש ואנו בדרכינו לתכנית פולקלור של זמרים ונגנים. מהלך נסיעה של כחצי שעה.
אנו נהנים משירה, ריקוד ונגינה של 4 נגנים. רקדנית במספר מופעים סוחפת גם את חברי הקבוצה לריקודים וצילומים משותפים והכל עם תלבושות בוכריות ואוזבקיות מיוחדות! 3 שעות של כיף והתרוממות רוח. חזרה למלון לשנת לילה והכנה לשבוע חדש.

היום החמישי לטיול
אור בוקר, יום ראשון בשבוע שהינו היום החמישי לטיול ותרגולת כבר קבועה- השכמה מוקדמת, תפילת שחרית, ארוחת בוקר- הכנת כריכים ויציאה עם אוטובוס לקראת שבוע טיולים חדש.
נקודה ראשונה- בית /ארמון /מוזיאון ע"ש אברהם קלנטר, אחד מעשירי יהודי בוכרה, כאן בעיר סמרקנד מספר לנו מדריכנו שאברהם קלנטר היה גביר ובעל כסף רב בנה את ביתו בתחילת המאה ה-20, בית שהולאם מייד ע"י השלטון הקומוניסטי.
דעה אחרת היא שהבית נבנה כבית כנסת פרטי של הגביר אברהם קלנטר ואכן בסיור מזהים אנו את עזרת הנשים, קירות הבית משולבים עיטורים אוזבקיים מסורתיים לצד אירופאים. עוד למדנו שאברהם קלנטר נפטר בשנות ה-50 של המאה הקודמת ובתחילת שנות האלפיים הפכו את ביתו למוזיאון יהודי.
המשך יום ראשון- אנו בדרכינו לכיוון העיר בוכרה ואת סמרקנד אנו עוזבים לכיוון ההרים לעיר שהר-י-סבאז (SHAHRISABZ) עיר הולדתו של טימור לנג (TIMUR LANG) האימפראטור מייסד האימפריה.
הנסיעה לכיוון ההרים היא אטרקציה מיוחדת מאחר והדרך הינה עקלקלה ובחלקה בלתי סלולה. הקבוצה מתחלקת לאנשים שנכנסים ל-15 רכבים פרטיים כאשר בכל רכב נהג מקצועי שטס בדרך שעתיים כמו נהג מרוצים.
אנו עוצרים לחניה בנקודה הגבוהה ביותר המשקיפה על העיר סמרקנד כ-1250 מטר מעל פני הים וכל זאת למרגלות שוק איכרים אוזבקיים שמרכולתם מוצגת בפנינו: סחורה שכוללת פיצוחים, פירות יבשים, שתייה, גבינות יבשות ומוצרים שונים שחלקם בלתי מוכרים לנו. קצת טועמים, קצת קונים, מצטלמים, מתמקחים אם הרוכלים המקומיים וממשיכים הלאה בנסיעה לכיוון העיר שאר-י-שבז הנחשבת לשוויץ של המקומיים והמבקרים בה.
שעת צהריים ואנו מסיירים בעיר בכיכר הגדולה בואכה ארמון אק-סאראי (AK-SARAY) של טימור שגובהו 40 מטר והוא מעוטר בקרמיקה מרהיבה הנראית כעבודה תחרה בצבעי טורקיז, לבן וזהב.
יצוין שבעיר זו נולד האמיר של בוכרה.
אירועים מיוחדים שנחשפנו אליהם באותו יום ראשון בכיכר- עשרות חתנים וכלות בדרך לחגיגת החתונה שלהם כשהם לבושים במחלצות ובביגוד מסורתי אוזבקי ומלווים בנגנים וצלמי וידאו וסטילס, למדנו אז כי מסע יומי שכזה זו מסורת במקומות מרכזיים בערי אוזבקיסטן בו משתפים החתנים והכלות את תושבי האזור בשמחתם, שם בכיכר זכינו להצטלם עם חוגגי השמחות והפכנו לחלק מהמשפחה האוזבקית קרי אנו בקליפ האישי של החתן והכלה.
העיר בוכרה- טשקנט- חיווה וערי הצ'ימיגאן.

היום השישי לטיול- בוכרה היפה
את העיר בוכרה היפה פוגשים אנו לראשונה בשעת ערב לאחר נסיעה של כ-6 שעות באוטובוס תיירים שדוהר על כבישים משובשים מה שגורם לנו לנסיעה מפרכת על דרך שעוברת בתוך שדות כותנה.
להזכיר שהאדמה שהרי אוזבקיסטן מצמיחה את הכותנה בכמויות גדולות מאוד, כותנה אשר נקטפת בידיים רבות ומועברת לעיבוד. יודע לספר לנו מדריכנו בנימין ניאזוף שלפי חוק אוזבקי מגוייסים רוב תלמידי בתי הספר התיכוניים בממלכה ובמשך מספר ימים הם מועסקים על בסיס מה שנקרא "שרות לאומי" בקטיף ובאיסוף הכותנה, על פעילות זאת הם זוכים לכבוד גדול כי הקדישו את הזמן המיוחד שנדרש למשאב הלאומי – קרי קטיף כותנה.
הקבוצה מגיעה למלון "גראנד-בוכרה" ומתמקמת בחדרים היפים והמפוארים ובשעת ערב מיוחדת יוצאים לסיור ראשוני מקדים באזורי הבילוי הלילי של בוכרה העיר.
כדי להגיע יש לנסוע מהמלון הממוקם בקצה העיר ומי שלא יודע מונית בבוכרה זה כל רכב שמוכן להסיע נוסעים, ואכן תוך מספר דקות לפי הרמת אצבע (כמו שתופסים טרמפים בישראל) נעצרות מספר מכוניות בפתח המלון וכל אחת מהן קולטת זוג או שלושה חברים מהקבוצה, ולא לפני ויכוח על המחיר (יש לציין שכל נהגי הרכבים עושים מה שנקרא אצלנו השלמת הכנסה) נסיעה של כ-5-10 דקות למרכז העיר מחיר שווה ל-1$ משתלם, לא?!
הגענו ל"לאב-י האוז" (LYAB-I HAUZ) בריכת מים גדולה המוקפת עצים עתיקים ובתי קפה ויושבי בטל המשחקים דמקה ושש-בש, בצמוד נתוודע לבדחן הבוכרי הנודע הרכוב על חמורו- פיסלו של נאסר א-דין (כן כן, זה שם מחזהו של חיים חפר שכתב בשנות ה-50 והוא עלה על במות בישראל אלפי פעמים במספר ורסיות). מול הבריכה ממוקמת מדרסת "נאדיר דיוואן באג'י (NADIR DIVAN BAGHI) אשר בעבר שימשה כ'קרוון-סראי' (KARAVAN-SARAI) אכסנייה לאדם ובהמה על דרך המשי המפורסמת. אנו מסתובבים כשעתיים במזג אוויר לילי נעים ומסיירים ברמת טעימה של אחד ממוקדיי הבילוי המרכזיים בבוכרה היפה, כדי לחזור למלון מאתרים שוב רכבים פרטיים שעבור דולר לערך כאמור מחזירים אותנו למלון לשנת לילה נעימה.
עם שחר לאחר תפילת שחרית וארוחת בוקר, בני הקבוצה-המשפחה, יוצאת להסתער על העיר בוכרה לתיור וסיור בהנהגתו של בנימין ניאזוף, נציין כי למדנו שהעיר בוכרה מחולקת לשתי ערים-העיר העתיקה שמקורה עוד במאה ה-11 לספירה, ומולה העיר החדשה שנבנתה החל משנת 1900 כעיר מודרנית בשליטתו של האמיר הבוכרי ששלט בה עד כיבוש השלטון הבולשביקי-סובייטי ב-1917, 21 שנים שלט האמיר עד שברח מאימת הסובייטים לאפגניסטן המדינה השכנה בה מצא מקלט מדיני.
על בוכרה והאמיר האחרון יש הרבה סיפורים שחלקם נשמעים כאגדות, אך מסתבר שהם אמיתיים, כך למדנו מבנימין ניאזוף מדריכנו.
את הסיור מתחילים אנו ב"ארק" (ARK) ארמון החורף של האמיר שמשמש היום כמוזיאון. בארמון חורף זה נפגש האמיר עם עמו כאשר הוא האמיר דובר אל העם שעומד באלפיו בכיכר הגדולה מול הארמון והאמיר צופה מפתח הארמון. פעם בשבוע בימי שישי יוצא האמיר להתפלל במסגד "צ'יל-סטון" (ארבעים העמודים) המרוחק כמה מאות מטרים מהארמון, את הדרך עושה האמיר על גבי שטיח ארוך הפרוס מהארמון עד המסגד, שטיח זה פרוס לחלקים וכל שבוע ניתן במתנה לעניי העם, מה שאומר שכל שבוע נפרס שטיח חדש באורך מאות מטרים...
למדנו ששם המסגד "ארבעים עמודים" ואכן ספרנו וראינו שישנם רק 20 עמודים, אך מיד הסביר לנו מדריכנו בנימין ניאזוף שהעמודים אמנם 20 במספרם, אך הם משתקפים בבריכת המים הגדולה שלפניו ואכן יחד הם 40 עמודים. עוד למדנו שבניית המסגד והמגדל שבראשו התבצעו במאה ה-11 לספירה וחלק מחומרי הבנייה כתחליף למלט וטיט היה חלב גמלים מעורב בדם כבשים וביצים.
באזור זה שהיה כאמור מרכז מסחר לסחורות שהגיעו מדרך המשי נבנו בתי מלון, בתי אוכל, אכסניות ואורוות סוסים- כמו כן, כיכרות רבות בהן נערכו מכירות מסחר, חלפנות כספים בזהב ומתכות יקרות.
ידוע כי באזור זה גרו עשירי היהודים שרובם עסקו במסחר, בחלפנות מטבעות וזהב, חלק די גדול מבתי היהודים בתקופה המדוברת ממוקמים במרכז העיר וכל אחד מהם גדול ומרשים מאוד, כיום הפכו רוב בתי היהודים לבתי מלון והארחה לתיירים הפוקדים את העיר בוכרה.
באשר למסורת הדת למדנו שבית-הכנסת המרכזי של בוכרה היה פעיל עד עליית שלטון הקומוניסטי והיום הוא משמש כמוזיאון.
לעומתו, בשכונת היהודים הפנימית "מחלה" פעיל בית-כנסת שם מתקיימות 3 תפילות כל יום, בסיורנו בשכונת ה"מחלה" (הרובע היהודי) כאילו הזמן עמד מלכת, רובע בן מאות שנים, סמטאות צרות בין בתים בלים שחלקם בנויים מחימר, בוץ ואבנים לצד בתים מחודשים עשויים אבנים, למרות הדלות הזועקת בין האבנים הכל נקי, מסודר ונעים, צמוד לבית הכנסת ביקרנו בגן ילדים פעיל בו פגשנו גננת בוכרית יהודייה שסביבה ילדים וילדות גילאי גן יהודים וגויים יחד.
לקראת צהריים פוקדים אנו את ארמון הקיץ של האמיר (כן, לאמיר בוכרה ארמון קיץ וארמון חורף) למדנו שהאמיר האחרון של בוכרה שהתחנך על-פי החינוך הרוסי בסנט פטרבורג דאג להביא אדריכל וצוות מיוחד כדי שיתכננו ויבנו ארמון בסגנון רוסי מודרני. בארמון אגף נשים, אגף פילגשים. אולמות הארמון מלאים במתנות שקיבל האמיר במשך מלכותו ממושלים וראשי מדינות שבאו לבקרו – יפן, סין, איטליה... אולם מיוחד לביגוד בוכרי שלבשו הנשים והפילגשים, חלק מהבגדים רקומים בחוטי זהב, כסף ומשי. אולם מיוחד הוקצה לנעלים. הארמון גדול המימדים מעוטר באבני חן על קירותיו ותקרותיו שלא לדבר על שטיחים מיוחדים על הרצפה והכתלים הענקיים.
את היום החוויתי הזה בבוכרה סיימנו מול כס מלכות השוכן כבוד בראש גרם מעלות בו נהג האמיר לשבת כאשר משם הוא משלח בזריקה תפוח עץ לכיוון אחת מהפילגשים איתה חפץ הוא לשהות בלילה הקרוב (מזכיר קצת את אחשוורוש ממגילת אסתר).
אנו חוזרים למלונינו בשעת ערב. לאחר ארוחת ערב מהנה יוצאים לחזות בתכנית פולקלור של להקת רקדנים עם שבעה נגנים בשילוב תצוגת אופנה מרהיבה. עם סיום הערב אנו באוטובוס לכיוון שדה התעופה בבוכרה, ומשם בטיסת לילה לעיר טשקנט הבירה לשנת לילה במלון.

היום השביעי לטיול- הרי צ'ימגאן
את היום מתחילים אנו לאחר תפילה וארוחת בוקר בנסיעה באוטובוס לכיוון הרי "טיאן שן" באזור צ'ימגאן (CHIMGAN) החושפים נוף הררי ירוק שמקיף את טשקנט, אנו נוסעים צפונה ובדרך אגמים, כפרים, חוות סוסים ובקר, כוורות דבש... למדנו שצ'ימגאן נמצאת במרחק 80 קילומטר צפונית מזרחית מטשקנט הבירה בגובה של 1500 מ' ומשמשת כאתר סקי בחורף וכנקודת יציאה לטרקים קצרים בשאר ימות השנה.לאחר נסיעה של כשעה וחצי מגיעים אל פאתי אגם "צ'ארוואק" (CHARVAK) שהינו אתר נופש עם בתי מלון. האגם הוא מלאכותי ושיטחו כ-70 ק"מר.
מנקודת עצירת האוטובוס ועד לפס המים של האגם מרחק של כ-500 מ'. הקבוצה בדרכה אל שפת האגם שם אנו חוזים במדריכנו בנימין ניאזוף שמנהל מו"מ עם בעל ספינה העוגנת והכל בשפה הבלתי מובנת לנו (אוזבקית, רוסית טאג'קית) בסיום המו"מ מוזמנים אנו לעלות על הספינה לשיט תענוגות ואנחנו הקבוצה יחד עם עוד שתי קבוצות (תיירים אוזבקים) מפליגים במימי האגם, מהסיפון קולות שירה שסוחפים את כולם למחולות וריקודים לקול מחיאות כפיים, אכן חוויה מיוחדת ומעניינת.
חזרה לאוטובוס נסיעה של עוד כחצי שעה ואני בדרכנו לאתר הרכבל בו אנו מעפילים בכיסאות זוג בגובה של כ-2500 מ' לפסגה של 3000 מ' (מזל שלבשנו מעילים) למעלה קור כלבים ממש!!!
הרבה חוויות ביום זה, ואנו מסיימים אותו בנסיעה למלוננו בטשקנט ובשעת לילה מאוחרת לאחר ארוחת ערב עם תדרוך מיוחד למחר שהוא יום לא רגיל...

היום השמיני לטיול- טיסה לחיווה
לפנות בוקר- השכמה מוקדמת, ארוחת בוקר, תפילה ונסיעה לשדה התעופה. היעד: העיר חיווה שזו עיר מוזיאון של למעלה מ-1000 שנה.
אנו בתור לקראת עלייה למטוס משדה התעופה טשקנט אל העיר חיווה, אט אט עוברים בני הקבוצה מבית הנתיבות אל כיוון המטוס, לפתע נשמעת צעקתו של מדריכנו בנימין ניאזוף בזו הלשון: "עמוס, תעצור את הקבוצה! לא להמשיך לעלות על המטוס..." לשאלתי מה קרה ועד מתן התשובה אני אכן עוצר את המשך בני הקבוצה מלעלות למטוס. המצב בשטח: חלק מהקבוצה על המטוס, חלק בשדה על המסלול והחלק השלישי ואני בתוכם בתוך בית הנתיבות. בדיקה קצרה ומתברר כי במטוס ישובים מספר אזרחים אוזבקים שעלו על חשבון מקומות הטיסה של קבוצתנו... בנימין מדריכנו מתגלה שוב כבעל תושייה ובצעקות והסברים נותן להבין למערך של שדה התעופה שהמטוס לא יעלה לאוויר לפני שכל חברי קבוצתו תשב עליו, לא עזרו תחנוני העובדים וההנהלה, והזמן נוקף, 10 דק' עברו, חצי שעה, והנה שעה של עיכוב... תוצאה סופית: מהמטוס מורדים חמישה פקידיי ממשל אוזבקים ובמקומם עולים חברי הקבוצה ואנו בטיסה לכיוון חיווה העיר העתיקה.
נחיתה ואנו בנסיעה באוטובוס של כ-40 דקות לכיוון העיר חיווה.
העיר העתיקה – המוזיאון חיווה מוקפת חומה כולה שנבנתה לפני 1000 שנים. עיר שארגון אונסקו הכריז עליה כאתר מורשת בעלת חשיבות עולמית. בתוך העיר אין רכבים, עשרות מסגדים, מונומנטים ואתרים בעלי חשיבות עולמית. חיווה נמצאת באזור מרכזי של דרך המשי, והיא אוצרת בתוכה יצירות מופת ארכיטקטוניות שנבנו במשך מאות שנים: ארמונות, מבצרים, מדרסות, מינארטים, מסגדים, מאוזל אומים, סאונות ועוד... על כל אחד מהאתרים מונצחים שמות מושלים ואנשי ציבור ששלטו בעיר.
בסיורנו ברחבי חיווה אנו פוגשים שוב את החתנים והכלות שיחד עם בני משפחותיהם סובבים ומתפללים ביום חתונתם זה במסגדים ובמקומות הזיכרון שלהם כשהם מלווים בנגנים וצלמים.
בסיורנו בעיר אנו נכנסים למסגד יום השישי העתיק בין 218 עמודי עץ מגולפים, חוזים במדרסה, ארמונות, בתי מלאכה לעבודות יד שונות כמו גילופי עץ, שלא לדבר על סיור בין דוכני המכירות של מזכרות וביגוד. לקראת שעת ערב ארוחת ערב וכמובן מופע פולקלור של משפחה אוזבקית בשירים, ריקודים ונגינה.

סוף דבר
שמחתי שנפלה בחלקי זכות כה מיוחדת לחוות בטיול סיור של מורשת בני עדתי ולחזור למקורות העדה הבוכרית שם במחוזות אוזבקיסטן.
במשך תשעה ימים ולילות חזרתי במרכבת השנים לאחור וספגתי את הווי חייהם של בני משפחתי בדורות הקודמים, הסיפורים שעליהם גדלתי עוד כילד קטן, התפילות, המנהגים, האוכל והפולקלור הבוכרי, פגשתי בהם בכל יום ולילה של הטיול המיוחד.
ראוי לציין כי כנראה חובה אישית היא לכל אחד מבני העדה ו/או כל המתעניין ביסודות ושורשים העדה לצאת למסע שכזה שסופו מי יישורנו.
לא פחות חשובה העובדה עם מי נוסעים, ומי הוא זה שאכן מסוגל וגם יודע להעביר ולחבר את התיאוריה לשפת המעשה. אני יכול לציין באופן חד ביותר כי החוויה המושלמת הזאת היא בזכותו של המדריך המיוחד בעל הניסיון והרב תחומי לו זכינו והוא זה אשר העשיר אותנו בחוויה המיוחדת במשך כל ימי המסע.
זאת גם ההזדמנות להודות לו ואני מרשה לעצמי בשם כל הקבוצה: "תודה לך בנימין ניאזוף על כל הימים המשותפים ועל כל פעילותך ואני מרשה לקחת לעצמי את תפקיד השגריר ואשמח לעזור לכל המתעניין בטיול שכזה..."
עמוס אשרוב, 052-2596929 amos@asherov.co.il, גם בפייסבוק!